הלכה: כָּל שָׁעָה כול'. אָמַר רִבִּי אִימִּי. מָאן תַּנָּא כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. אָסוּר לָאוֹכֵל אָסוּר לְהַאֲכִיל. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי יוּדָה. חֲמִישִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לוֹכַל מוּתָּר לְהַאֲכִיל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנִּינָן. סִיעוּר יִשָּרֵף וְהָאוֹכְלוֹ פָּטוּר. וְאָמַר רַב חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי. מוּתָּר לְהַאֲכִילֹו לַכְּלָבִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָה אֲתִינָן מִיתְנֵי כָּל חָמֵץ. לֹא שָׁעוֹת. מָאן תַּנָּא שָׁעוֹת. רִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אתינן מיתני כל חמץ. בתמיה וכי כל חמץ שהוא אוכל מאכיל קתני דקשיא לך משאור ומהאי דרב הונא וכי לא שעות תנינן ועל שעות הוא דאמרי' מאן תנא ר''מ:
התיב רבי בא. והיכי אמרת דלר''מ כל שהוא אוכל מאכיל הוא ומשמע שאם הוא אסור לאכול אסור נמי להאכיל לבהמה והתנינן לקמן בפ''ג שאור והוא חמץ שלא החמיץ כל צרכו ישרף לפי שאסור הוא באכילה ואם אכלו פטור מכרת ואמר רב הונא עלה בשם רבי דמותר להאכילו לכלבי' הרי שהוא איני אוכל ואפ''ה מאכיל הוא:
גמ' מאן תנא כל שעה וכו' ר' מאיר. דלדידיה אוכל ומאכיל כל שעה חמשית דאלו לרבי יהודה הרי שעה חמשית אע''פ שהוא אסור לאכול מאכיל הוא לבהמה:
משנה: 10b כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹכַל מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. עָבַר זְמַנּוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ. לֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵיפָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא יסיק בו תנור וכיריים. הך בבא אליבא דרבי יהודה איצטריך דס''ל אין ביעור חמץ אלא שריפה מהו דתימא בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קמ''ל דכי מטא זמן איסוריה אפילו בדרך ביעורו אסור בהנאה:
עבר זמנו אסור בהנאתו. הא קמ''ל דאפילו בשעות דרבנן והיינו מתחילת שעה ששית אסור בהנאה:
ומותר בהנאתו. התם פריך פשיטא ומשני לא צריכא שחרכו קודם זמנו ונפסל מלאכול לכלב וקמ''ל דבכה''ג מותר בהנאתו אפילו לאחר זמנו:
ומכרו לעכו''ם. לאפוקי מדב''ש דס''ל לא ימכור אדם חמצו לנכרי אא''כ שיכלה קודם הפסח קמ''ל:
מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות. בבבלי עביד צריכותא דאי תני בהמה ה''א דיקא בהמה אי דמשיירא חזי לי' ומבערו אבל חיה דאורחה להצניע אימא לא ואי תני חיה ה''א דחיה אין משום דאי משיירא מיהת מצנע לה ולא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא אבל בהמה זמנין דמשיירא ולאו אדעתיה לבער ועבר עליה צריכא ואיידי דתני בהמה וחיה תני נמי עופות:
מתני' כל שעה שמותר לאכול מאכיל. לגופיה לא איצטריך דפשיטא הוא אלא לדיוקא דתידוק מיניה הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל. ובבבלי מדייק מדלא קתני כל שעה שאוכל מאכיל וכר''מ דס''ל אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ומדקתני כל שעה שמותר לאכול מאכיל ש''מ דבתרי גברי מיירי ומוקמינן למתניתין כר''ג דס''ל חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש וה''ק כל שמה שמותר לכהן לאכול בתרומה מאכיל ישראל חולין לבהמתו אבל אין הלכה כר''ג כדפרישית בפ''ק:
אלא שריפה. דיליף מנותר דאסור בהנאה וענוש כרת ומצותו בשריפה דוקא אף חמץ כן וחכמים לא ילפי מנותר דחלבו של שור הנסקל יוכיח דאסור אפילו בהנאה וענוש כרת ואינו טעון שריפה אלא אף מפררו וזורה לרוח או מטיל לים בעינא ודוקא בנהמא אבל אם היה חמץ קשה כגון חטים מפרר ומטיל לים והלכה כחכמים:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמַת הֶבְקֵר. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. וְהָתַנִּינָן. מְפָרֵר. סָבַר רִבִּי יִרְמְיָה כִּכָּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר אֶלָּא מְפָרֵר. מִכֵּיוָן שֶׁפֵּירְרוֹ בָּטֵל. וְאֵייְדֵא אָמַר דָּא. לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ הַיּ֖וֹם. אֲפִילוּ לַכְּלָבִים. הֲרֵי זֶה בָא לְאוֹסְרוֹ בַהֲנָייָה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְכַלְבּוֹ. הָתַנֵּי אִיסּוּר הֲנָייָה. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין. אֲפִילוּ לְכֶלֶב [אֲחֵרִים]. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַאֲכִילֹו לִבְהֵמַת הֶבְקֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דא. מזה דלקמן ש''מ דאסור הוא דתנינן בברייתא דדריש להאי קרא לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים דיאכל לאחרים משמע וה''ז בא הכתוב לאסרו לחמץ בהנאה והשתא מה אנן קיימין להאי ברייתא אם לאסור להאכיל לכלבו והתני איסור הנאה במתני' ומאי קמ''ל בברייתא אלא כי אנן קיימין להברייתא שאפילו לכלב אחרים אסור להאכיל וא''כ איפכא הוא מהאי דקאמר ר' בון אלא דזאת אומרת שאסור להאכילו לבהמת הפקר והשתא נמי לא תידוק כדדייק רבי בון ממשנה יתירה עבר זמנו וכו' אלא דהיא גופה קמ''ל נמי במתני' והאי בהנאתו אהנאת חמץ קאמר וכלומר דכל הנאתו של החמץ אסור ואפילו ליהנות לבהמת הפקר ולהאכילה:
ואיידא אמרה. כלומר דהשתא דליכא למילף מידי ממתני' ומאיזה מקום שמעינן להאי דינא אם מותר להאכיל לבהמת הפקר או לא:
א''ל רבי יוסה. דלא היא דלא אמר אלא מפרר ממש לפירורין קטנים ותו ליכא למיחש לבהמת הפקר דאפילו תמצאם ותאכל אין בכך כלים דמכיון שפיררו בטל הוא וכאלו אינו בעולם:
התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר. כלומר למה לך למידק מדיוקא דמתני' ולא מדקתני בהדיא דהתנינן מפרר וזורה לרוח וקס''ד דמפרר לאו מפרר ממש קאמר אלא מפזרו לרוח כדמסיים הס''ד דסבר ר' ירמיה ככרות שמפזר לככרות שלימות לרוח וכיון שכן לא יבצר שתמצאם בהמת הפקר ותאכלם ואפ''ה לא חיישינן דמותר אף להאכיל לבהמת הפקר:
זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר. אהא דקתני עבר זמנו אסור בהנאתו קאי משום דקשיא לי' פשיטא ומאי קא משמע לן הלכך מפרש דלדיוקא קתני דדוקא בהנאתו הוא דאסור כגון להאכילו לבהמתו אבל מותר הוא להאכילו להחמץ לבהמת הפקר דאין זה להנאתו:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹשֶׂה אִיסְפְּלָנִית מִשּׁוֹר הַנִּסְקַל וּמֵחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁאֵין לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ מְחוּוָר. מִכִּלאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. פֶּן תִּקְדַּ֗שׁ. פֶּן תּוּקַּד אֵשׁ. מֵעָרְלָה צְרִיכָה. עֲשֵׂה לְרָחֲקוֹ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְאוֹכְלוֹ כָתוּב לֹא תֹאכְלוּ כָתוּב. לֹא תֵיעָשֶׂה לְרָחֲקוֹ לֹא כָתוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
העושה אספלנית. רטיה משור הנסקל והיינו מחלבו וכן מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה לפי שאין הל''ת שבו מחוור כלומר לענין איסור הנאה לא מיחוור הוא דלא כתיב בהו בהדיא לרבות איסור הנאה:
והאי דר' אבהו בשם ר' יוחנן פליגא אהא דרבי אבהו בשם ר''א דלעיל כדלקמן:
מכלאי הכרם לוקה. כדרבי חנינה דגלי ביה קרא בהדיא פן תקדש ודרשינן פן תוקד אש כדאמר בפ''ח דכלאים שצריך שריפה אלמא אסור בהנאה:
מערלה. אלא אם עשאה הרטיה מערלה צריכה לן למיבעי אם לוקה הוא על איסור הנאה ואע''ג דמרבינן שם בפ''ג דערלה להנאה היינו לאיסור אבל לענין מלקות מספקא לן הואיל ולא ריבה הכתוב להנאה אלא גבי העשה ולא גבי הל''ת כדמסיק ואזיל להבעיא:
עשה לרחקו כתיב. כלומר לרחק מהנאה בערלה כתיב גבי עשה כדדרי' בערלה שם לעיל דכתיב וערלתם ערלתו וגו' לרבות איסור הנאה ואין במשמע כתוב הזה אלא לרבות איסור עשה להנאה:
לא תיעשה. אבל לענין לא תעשה. לא תעשה לאוכלו כתיב ל''ת לרחקו לא כתיב. כך הוא בערלה שם וכאן נדפס תיבות יתירות כלו' דלרחקי אף מהנאה לא מצינו לרבות גבי הלא תעשה והלכך מבעיא לן אליבא דהאי מ''ד דאין איסור הנאה בכלל לא תאכל:
וְהָא כְתִיב. כָּל חֵ֜לֶב שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב וְחֵ֤לֶב נְבֵילָה וְחֵ֣לֶב טְרֵיפָה יֵֽעָשֶׂה֭ לְכָל מְלָאכָ֑ה וְאָכֹ֖ל לֹ֥א תֹֽאכְלוּהוּ׃ וְהָֽכְתִיב רַ֥ק הַדַּם֭ לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ. מֵעַתָּה אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. שַׁנְייָה הִיא דִכְתִיב עַל הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶנּ֭וּ כַּמָּֽיִם׃ מַה הַמַּיִם מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה אַף הַדָּם יְהֵא מוּתָּר בַּהֲנָייָה. וְהָֽכְתִיב עַל כֵּ֡ן לֹא יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתֵּיהּ בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁבִּנְבֵילוֹת. וְהָא כְתִיב וְלֶ֩חֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד עֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. שַׁנְייָה הִיא. שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב זְמַן. וְהָא כְתִיב לֹ֥א תֹֽאכְל֖וּם כִּי שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃ אָמַר רִבִּי. מִיעֵט אִיסּוּר הֲנָייָה שֶׁבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכתיב על כן לא יאכלו וכו'. ויהא גיד הנשה אסור בהנאה ואנן לא תנן הכי כדאמרי פ''ז דחולין שולח אדם ירך לעכו''ם וג''ה בתוכו וכו' ומתוך שהגיד הנשה בתוכו נראה הירך יפה ביותר מאם כשהיה חתוך מחמת נטילת הגיד אלמא דג''ה מותר בהנאה:
א''ר אבהו קיימתיה. להא דשמעינן בעלמא דג''ה מותר בהנאה כגיד שבנבילות כלומר כמו דגיד שבנבילה מותר בהנאה דכשהותרה נבילה הותר נמי גידה ומכיון שכן כל ג''ה מותר בהנא' שהיא בכלל לגר אשר בשעריך תתננה כמו הנבילה:
והא כתיב. גבי חדש ולחם וקלי וכרמל וגו' ומעתה יהא אסור בהנאה ואנן תנן בפ''י דמנחות קוצר לשחת ומאכיל לבהמתו:
שנייא היא התם. דחדש קבע לו הכתוב זמן להתירו בהקרבת העומר ואין איסורו איסור עולם ואנן בדבר שאסור איסור עולם קאמרי' דגם איסור הנאה בכלל דלא תאכל:
והכתיב. גבי שרצים לא תאכלים ומותרין בהנאה כדתנן פ''ז דשביעית ומשני ר' מנא מיעט הכתוב איסור הנאה שבו דכתיב שקץ יהיה לכם שלכם יהא להנאה:
שנייא היא. נמי גבי דם דפרט בו היתר הנאה דכתיב כמים מה מים וכו':
שנייא הוא. בחלב דפרט בו הכתוב בהדיא היתר הנאה דכתיב וחלב נבילה וגו' יעשה לכל מלאכה ולא אסרו הכתוב אלא באכילה:
והא כתיב כל חלב וגו'. לרבי אלעזר הוא דפריך וכי מעתה את תופס איסור הנאה בחלב כאיסור אכילה בתמיה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹאכַל לֹא תֹאכְלוּ לֹא יֵאָכֵלוּ 11a אַתְּ תּוֹפֵשׂ אִיסּוּר הֲנָייָה כְּאִיסּוּר אֲכִילָה. עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב וְיִפְרוֹשׁ לָךְ כְּשֵׁם שֶׁפִּירֵשׁ לָךְ בְּאֵבֶר מִן הַחַי וּבִנְבֵילָה. וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בְּאֵבֶר מִן הַחַי. וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵיפָה לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ׃ וְכִי מַה פִירֵשׁ לָנוּ בִּנְבֵילָה. לֹא תֹֽאכְל֣וּ כָל נְבֵילָה לַגֵּ֨ר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶ֜יךָ תִּתְּנֶ֣נָּה וַֽאֲכָלָ֗הּ א֤וֹ מָכוֹר לְנָכְרִ֔י. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. וְכִי מִי אֲסָרוֹ לַכֶּלֶב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכי מי אסרו לכלב. והרי לא כתיב אלא לא תאכל דמשמע לא תאכל אתה ואין כאן איסור הנאת במשמע:
תני חזקיה ופליג. אהא דרבי אלעזר:
ובשר בשדה וגו'. ודרשי' להאי קרא לאיסור אבר מן החי וכתיב לכלב תשליכון אותו וכן בנבילה דכתיב לגר וגו':
את תופס וכו'. בין מקום שכתוב לא תאכל או לא תאכלו או לא יאכל בכולם אף איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב בו היתר הנאה כדרך שפרט באבר מן החי ונבלה כדמסיק ואזיל:
כל מקום שנאמר לא תאכל וכו'. גרסינן להאי סוגיא בערלה פ''ג בהלכה א' עד והדא מסייעא לרבי יוחנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source